בנם הבכור של שרון ועמיר. נולד ביום ו' בתשרי תשס"ד (2.10.2003). אח לאורי ונעמה.

עידו נולד במושב בית זית שבהרי יהודה ובו גדל עד גיל שנתיים וחצי, אז עברה משפחתו להתגורר באוקראינה במסגרת שליחות של אב המשפחה. שמונה שנים לאחר מכן, כשהיה בן אחת-עשרה, שבה המשפחה לישראל וקבעה את מושבה בקיבוץ שמרת שליד עכו.

יחד עם ילדי הקיבוץ למד בבית ספר "גוונים" שבעין המפרץ וב"בית חינוך אופק עברון" שבקיבוץ עברון, שכבת "השחר העולה". בבית החינוך היה תלמיד במחזור א' של המגמה למנהיגות חינוכית ושינוי חברתי, שמטרתה טיפוח בני ובנות נוער שמאמינים בחינוך ומעוניינים להיות מנהיגים מובילים בתחומם.

עידו היה ילד בוגר ועצמאי, והחשיפה לתרבויות שונות עיצבה את אישיותו. הערכים שהובילו אותו היו אהבת הזולת, נתינת חינם, נשיאה באחריות ומנהיגות. הוא היה צנוע וישר דרך, בעל רגישות יוצאת דופן ועם יכולת נדירה לחבר בין אנשים. עשה כל משימה שהוטלה עליו באהבה רבה ומכל הלב.

עידו היה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר", אהוב מאוד על חניכיו. כמו כן הדריך בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוצו. הוא שיחק כדורגל, התאמן בקרוספיט והיה שחקן כדורעף מצטיין וקפטן קבוצות הנערים של מטה אשר. בשעות הפנאי ובחופשים אהב לטייל ברחבי הארץ.

בסיום לימודי התיכון יצא לשנת שירות (שינשין) בכפר הנוער "נווה מדבר" שבניצנה – כפר נוער המעניק חינוך והעצמה אישית לתלמידים בדואים בכיתות ט'–י"ב. עידו בחר בשנת שירות זו מתוך אמונה בכוחו של החינוך לחבר את בני הנוער לישראליות ולקדמם בחברה. עד מהרה הוא התאהב במדבר ומצא בו בית. הוא היה שינשין מסור ושותף מלא במשימות השונות – בריצה עם החניכים, בעזרה בשיעורי בית ובקומונה. יותר מכול אהב לעבוד במשק החקלאי, "שם למדתי מחדש קשר בין אדם לחיה, בין אדם לאדם", אמר, ובתום השנה החליט להישאר ולהתנדב עד גיוסו.

בשנת השירות פגש את שירה ונרקמה ביניהם זוגיות נפלאה.

בשנה זו גם הצליח להעלות את הפרופיל הרפואי שלו במטרה להיות חייל קרבי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום 3.12.2023, כחודשיים אחרי תחילת המלחמה, התגייס עידו לצה"ל ושירת בחיל שריון. כבר בטירונות בלט ביכולותיו יוצאות הדופן ומפקדיו זיהו את כישרונו ואת הפוטנציאל הרב שלו. בתום הטירונות הוצב ביחידה מובחרת.

בחודש יולי 2024 התחיל קורס מפקדי טנקים. גם בקורס זה בלט ביכולותיו הגבוהות. מדריכתו בקורס סיפרה על חניך מצטיין ששואל, חוקר ומתעקש להבין הכול, וכל זאת לצד שאיפתו "להיות טוב יותר בתור בן אדם מכל המובנים", כפי שכתב בפתק שהדביק ליד מיטתו. בשל הצטיינותו יועד להיות חלק מסגל הקורס העתידי.

חודש לפני סיום הקורס נכנס כחלק מחטיבה 460 (עוצבת "בני אור"), שתחתיה מוכשרים מפקדי הטנקים, לסבב לחימה בג'באליה שברצועת עזה.

ב-25 באוקטובר 2024, בעקבות מידע מודיעיני על הימצאות פעילי חמאס במתחם בית החולים "כאמל עדואן" שבבית לאהיא, צפונית לג'באליה, יצא בראש הכוח לפעולה במתחם. בדרכו של הכוח למקום עלה הטנק שבו נסע על מטען והתפוצץ. עידו נהרג במקום, ולצידו נהרגו מפקד הטנק סרן ברק ישראל סגן והלוחם סמל הלל אליהו עובדיה.

רב-טוראי עידו בן צבי נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ה (25.10.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשמרת. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על קברו נכתב: "בן אהוב, אח למופת, חבר אמת. איש שלום. אהב אנשים ואת המדבר. אהב לאהוב".

ספדה בת זוגו שירה: "זכיתי בך. אנחנו מכירים שנתיים וחצי, כמה חותם השארת באנשים, בי. זה עושה טוב להרגיש כמה אוהבים ומעריכים אותך. מדברים עליך כמה שאתה חבר טוב, בן, אחיין, בן דוד. ידענו שזה לנצח, שאנחנו משפחה. עכשיו אני צריכה לחשב מסלול מחדש, כי כל מה שדמיינתי תמיד זה אותך. תודה לך שלימדת אותי לאהוב, כל יום מחדש".

ספדו חבריו לקומונה: "יושבים בבית שלך בלעדיך, בוכים עם עיניים אדומות, חולצות הקומונה בשביל הנחמה שלנו, לא מאמינים שצריכים להיפרד. זו הפעם הראשונה מאז שנת השירות שכולנו פה יחד. וכשישבנו לשמוע עליך, המילים פשוט זרמו. תמיד בער בך הצדק להגן על החלש. הסכמנו על זה כקומונה שאולי זה הדבר שהכי הערצנו בך, היכולת תמיד לומר את האמת, גם זו שאף אחד לא רוצה לשמוע".

עידו אהב מאוד קפה שחור מבושל בפינג׳אן על הגז. לזכרו בני משפחתו וחבריו קעקעו על גופם פינג'אן וכוס קפה.

בחודש ינואר 2025 ערך מועדון הכדורעף של מטה אשר טקס לזכרו לפני משחק הקבוצה בליגה.

לזכרו הוצאה מדבקה עם המשפט המבטא את אחד הערכים שלאורו פעל: "צדק צדק תרדוף, בקש שלום ורדפהו".

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_ido_ben_zvi".

.